מאת: עמי שיזף, יועץ ארגוני

"רניהול"
 
"אינך יכול להבחין בדברים עד שברשותך המטאפורה להבינם"
(רוברט שו, פיזיקאי, מחלוצי חוקרי מדע הכאוס).

  מאז המאה ה-17 ורבות הודות לתרומתו של אייזק ניוטון התבססו מספר רעיונות בתחומי המדע אשר חדרו גם לתחומי חיים רבים אחרים. רעיונות אלה הפכו כה מקובלים עד שחלקם נתפסים גם כיום כמובנים מאליהם. הנחות הגישה הן חיפוש עקרונות אוניברסאליים, אשר אינם תלויים בנסיבות ספציפיות או בזמן מסוים; כל תופעה נתפסת כמורכבת מאלמנטים בדידים, הניתנים לגילוי ובחינה אובייקטיביים; המטרה היא לעמוד על המנגנונים שבטבע, שמצטייר כמעין מכונה משוכללת, במטרה לאפשר יכולת ניבוי ושליטה.

  גישה זו השפיעה גם על התורות הכלכליות וכן על תפיסות כלפי ארגונים. אם העולם הוא כמו מכונה וע"י פירוק למרכיבים מתאפשרים ניבוי ושליטה, הפתרון הארגוני הוא מנגנונים של שליטה כגון מבנה היררכי, נהלים ביורוקרטים, מרכוז סמכויות ותכנון לטווח ארוך. במציאות בה שוררת יציבות, מודל זה יכול להתאים כאשר הוא מאופיין ביעילות וניצול משאבים אופטימלי. אסטרטגיה ארגונית בהתאם לתפיסה זו היא הליך פורמלי של תכנון. היא מורכבת מפירוק המשימות למשימות משנה בדומה לפס ייצור המוני בו כאשר כל רכיב מיוצר ע"י המכונה כפי שתוכנן ומורכב לפי הסדר הקבוע, יתקבל בסוף פס הייצור מוצר אינטגרטיבי. מודל אסטרטגי לפי תפיסה זו יכלול שלבים של קביעת יעדים, בחינת הסביבה החיצונית וניסיון לחזות התרחשויות עתידיות, בחינת מרכיבים פני-ארגוניים (חוזקות וחולשות), שלב של הערכה בו נבחנות מספר אסטרטגיות מהן בוחרים אחת, ויישום הכולל פירוק לתת תחומים ומשימות. לכל שלב מתוכנן גם לוח זמנים.

  גישה זו עדיין נפוצה בעולם הארגוני בכלל והעסקי בפרט. אבל מציאות שנחווית ע"י ארגונים רבים, של יותר ויותר שינויים בעולם בו יש דגש על "חברת הידע", הולכת ומערערת את תקפותה. במציאות מהירה, דינאמית, לא וודאית ורבת שינויים הצורך הוא קודם כל לדעת כיצד לנהל שינויים. ניהול מסוג זה, כמובן, אינו פשוט. הקושי שלו הוא בכך שאין אפשרות לתכנן באופן אפקטיבי כאשר כיוון השינוי אינו ידוע. השינוי יכול לבוא מחוץ לארגון (מהלקוחות, הספקים, המתחרים או גופים רגולטורים למשל) או מתוכו. אין אפשרות לחכות עד שיתבהר כיוון השינוי כי אז יהיה מאוחר מדי. אין אפשרות לעשות טעויות גדולות כי המתחרים ינצלו זאת. ניהול שינוי קשה גם כי במהלכו עדיין צריך לשמור על יעדים פיננסים קצרי טווח שמגבילים את הגמישות.

  יש לזכור ששינוי אינו מתבטא רק בסביבה מהירה ודינאמית יותר. למעשה שינוי הינו חלק בלתי נפרד מכל ארגון אנושי שחי, יוצר ו"בועט" וכך נמצא לא בהוויה סטטית, אלא בהתהוות מתמדת של יחסים ודפוסים. והרי לכולנו ברור שפעמים רבות התחזיות והתכנון לטווח ארוך שאנחנו עושים, אפילו בסביבה שנחשבת יציבה, הם רק בסיס לשינויים, כמילות הפתגם "האדם מתכנן והבורא צוחק".
האתגר האסטרטגי בניהול שינוי הוא להגיב כשצריך ולצפות מראש ולהוביל ככל שניתן.

מדע הכאוס והמורכבות
  האם למשק כנפיו של פרפר במקום אחד עשויות להיות השלכות על אירועים משמעותיים הרבה יותר במקום אחר? האם, בניגוד לתורת האבולוציה של דרווין, מערכות יכולות לשנות עצמן בכוחן הפנימי ולא רק ל"היבחר" ע"י הסביבה אם הן מתאימות לה? בשאלות אלה ואחרות עוסק ה"מדע החדש", מדע הכאוס והמורכבות.   מדע זה אשר פותח ע"י חוקרים מתחומים שונים, ביניהם גם זוכי פרס נובל, עוסק במערכות אי-לינאריות.

  ביחסים לינאריים יש התאמה בין סיבה ותוצאה באופן כזה שגורמים בעלי משקל קטן יביאו לתוצאות בעלות משקל קטן ולהיפך. ביחסים מסוג זה, אם, למשל, נקנה עשר או חמש-עשרה יחידות של מוצר כלשהו, במקום חמש, נשלם כפול או פי שלוש, בהתאמה. מחיר היחידה אינו מושפע מכמות הרכישה. יחסים כאלה ניתן לבטא באופן גרפי באמצעות קו ישר.

  ביחסים אי-לינאריים, גורמים בעלי משקל קטן לאו דווקא יביאו לתוצאות בעלות משקל קטן. במערכת כזו, אם נקנה כמות גדולה ממוצר כלשהו, נשלם פחות על כל יחידה מאשר אם נקנה כמות קטנה. מחיר היחידה מושפע מכמות הרכישה. מערכות (משוואות) אי-לינאריות רבות כלל אינן ניתנות לפיתרון. הן מאופיינות בדינאמיות כזו שאת אופן פעולתן ניתן להמשיל להליכה במבוך שקירותיו משנים צורתם עם כל צעד נוסף. במערכות אלו יש חשיבות רבה לאינטראקציות בין הגורמים המרכיבים אותן. כך למשל שני אנשים יכולים להשפיע כל אחד על השני כאשר ההשפעות לרוב לא יהיו זהות.

  מערכת מורכבת יכולה לכלול אפילו מספר קטן של משתנים, הנמצאים באינטראקציה. האינטראקציות המרובות יוצרות מצב בו גם שינויים קלים יכולים להיות בעלי חשיבות רבה. מתקיימת תלות רגישה במצבים התחליים, או "אפקט הפרפר" (רפרוף כנפיו של פרפר בסין יגרום לשרשרת אירועים שתיצור סופה בניו-יורק). חשיבותם של שינויים קלים מביאה לכך ששתי נקודות במערכת, הנמצאות בקרבה זו לזו, יתרחקו עם הזמן (למשל דפוסי מזג אוויר שונים רק בקצת, יהפכו עם הזמן לשונים ביותר זה מזה). דבר זה מונע חיזוי מעבר לטווח קצר.

  בכל זאת, למרות המרכיבים הנ"ל המקשים על יצירת סדר מערכתי, למערכות מורכבות יש יכולת ל"התארגנות עצמית" – מערכות חסרות סדר יכולות להתגבש באופן ספונטני וליצור סדר שמקורו בתכונותיהן הפנימיות. הסדר מתהווה (Emerges) ע"י האינטראקציות של היחידות המרכיבות אותן. יחידות אלו מונחות ע"י כללים, כאשר הן אינן מתואמות באופן כוללני. כלומר, כל יחידה פועלת בנפרד, האינטראקציות מתבצעות בעזרת מנגנון מסוים (כגון תגובות הורמונליות או שפה), ומפעילות זו מתהווה הדפוס המערכתי הכולל (ה"סדר"), אשר שונה מסך חלקיו.

  אותם כללים יכולים להיות פשוטים ביותר. למשל בסימולציה ממוחשבת של אובייקטים דמויי ציפורים נקבעו כללים כמו לשמור על מרחק מינימלי מאובייקטים אחרים ולהתאים את המהירות לזו שלהם. האובייקטים הסתדרו כמו להקת ציפורים, למרות מכשולים שהיו בדרכם. דוגמא אחרת היא קן נמלים. לכל נמלה תכונות גנטיות, לפיהן היא פועלת ואין תכנית אב המנחה את הפעילות הכוללת. הנמלים מקיימות ביניהן אינטראקציות ופועלות בצורה של התארגנות עצמית. בפעילות זו מתהווה (Emerges) המבנה המערכתי הכולל, לו תכונות נפרדות מאשר לכל פרט. כך סדר אינו מתהווה ע"י תכנון ותיאום "מלמעלה", אלא ע"י האינטראקציות וההתארגנות הספונטנית, או "מלמטה".
עוד נתגלה במחקר כי במערכות מורכבות יש חשיבות רבה ליחס בין סדר לחוסר סדר. כאשר יש סדר רב מדי, המערכת סטטית. כאשר שורר חוסר סדר, התנודות קיצוניות מדי. סיכויי ההישרדות והצמיחה הרבים ביותר הם כאשר המערכת נמצאת על סף הכאוס. במצב זה, של איזון בין סדר לחוסר סדר, ההתארגנות העצמית תביא לתוצאות החיוביות ביותר.

  תיאורית הכאוס והמורכבות, אם כן, מבקשת להבין כיצד הסתגלות של מערכת לסביבה מתהווה מהפעילויות של חבריה. מאפיין חשוב ולא אינטואיטיבי הוא שמערכות המורכבות ממספר קטן של מבנים פשוטים מגיעות להתנהגות אדפטיבית. כך מספיקים מספר קטן של כללים שכל אחד מהם פשוט, כדי ליצור את ההתנהגות הסתגלנית. מערכות אלה, אשר מאזנות בין סדר לחוסר סדר, הן אדפטיביות כיוון שהן יעילות מצד אחד אבל אינן נוקשות מדי אל מול שינויים מן הצד השני. במקום זה, על סף הכאוס, המערכת במצבה החיוני ביותר.

אסטרטגיה ארגונית לאור מדע הכאוס והמורכבות
  החיים בתוך חברה הינם מורכבים ואי-לינאריים. מודלים רבים הנהוגים בעולם הכלכלה והעסקים מפשטים את המציאות לצורך ניתוחה במסגרת מערכות לינאריות (כגון המודל האסטרטגי שהובא למעלה), אולם המורכבות של החיים עצמם אינה נעלמת, אלא פשוט חומקת ממודלים אלה. מדע הכאוס והמורכבות מביא עמו שינוי פרדיגמת חשיבה. הוא מלמד אותנו לבחון את האלמנטים הלא לינאריים של המציאות.

  הרלוונטיות של מדע הכאוס והמורכבות לאסטרטגיה ארגונית נבחן ע"י חוקרים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר שונים בשיתוף עם מנהלים בחברות מובילות. מחקר זה מצא כי קיים קשר בין מידת המבניות לבין הביצועים. ביצועי הארגון הטובים ביותר היו כאשר היתה בו מידה מתונה של מבניות ואיזון בין סדר לחוסר סדר (או במונחי מדע המורכבות, מצב של סף הכאוס). ההגיון הארגוני הוא שפחות מבנה מאפשר את הגמישות לתפוס הזדמנויות כאשר הן עולות ולפעול במהירות. אבל כשיש אלתורים רבים מדי, קיים סיכון של חוסר לכידות ארגונית וחסרה ההתנהגות העקבית היעילה שנחוצה כדי להתמודד עם שינויים. מבניות רבה מאפשרת התמקדות וניצול הזדמנויות צפויות. אבל מבניות רבה מדי יכולה להביא לקפיאה על השמרים כשאינה מאפשרת יזמות אל מול סביבה דינאמית.

  בחברות צעירות חסרות מבנה ברור, האתגר הוא להעלות את מידת המבניות. בחברות וותיקות, בהן לרוב יש מבנה ברור למשל בצורה של תפקידים ונהלים, אפשר לנסח אסטרטגיה מורכבת רק כל עוד המציאות העסקית פשוטה ויציבה. אבל כאשר הן פועלות בסביבה מורכבת ודינאמית, הפיתוי ליצור אסטרטגיה מורכבת כדי להגיב לה, מכשיל. האתגר הוא לפשט את המבנה הארגוני ולשמור על עוגן של מספר כללים פשוטים. בארגונים אלה, על-מנת להשיג זאת, יהיה מדובר בד"כ גם על שינוי של דפוסי החשיבה המקובלים.

  האתגר האסטרטגי, אם כן, הוא ניהול כמות המבניות כך שהארגון ימצא במצב הביניים שמאפשר תגובות יעילות אבל גם גמישות – על סף הכאוס. זהו בעצם אתגר ניהולי בלתי פוסק כאשר יש לנסח את אותם כללים פשוטים סביבם תתארגן הפעילות. כיצד לנסח כללים אלו? על כך בפעם אחרת.

  המאמר התמקד בתחום אחד שניתן ללמוד מתיאורית הכאוס והמורכבות על ארגונים. להזמנת הרצאות או סדנאות בנושא זה ואחרים, ניתן לפנות לאילן רני, ידע net.

מקורות:
1. Brown S. L.. and K. M. Eisenhardt. 1998. Competing on the Edge: Strategy as Structured Chaos, Boston, Mass.: Harvard Business School.
2. Gleick, J. 1988. Chaos: Making a New Science, New York: Penguin.
3. Kauffman, S. A. 1992. The Origins of Order: Self Organization and Selection in Evolution, Oxford: Oxford University press