כללי אצבע בניהול- כללים שמומלץ להכיר

כולנו משתמשים בכללי אצבע במהלך חיינו הפרטיים והמקצועיים.
אולם האם שאלתם את עצמכם פעם, האם באמת כללי האצבע שאנו מתשמשים בהם נכונים? או אולי אנו פשוט נעזרים בהם כי זה יותר נוח לנו?  

אז בואו ננסה לרדת לעומק העניין.
כלל אצבע הוא כלל שאינו מתיימר להיות מדויק לחלוטין או מהימן תמיד. זהו כלל שקל ללמדו וליישמו, ולהפעילו בחישוב מקורב
כלל אצבע הוא לא חוק ברזל, הוא ניתן לשינויים ולהגמשות ע"פ הצורך.
אנו נעזרים בכללי אצבע לצורך קבלת החלטות מהירה, לשכנוע (עצמי ואחרים), ככלי עזר להבנת תהליכים ועוד.

ביסודו, כלל אצבע נבע מכלל או חוק בעל שיניים ורגליים, כלומר חוק או כלל שישנה סיבה מהותית להיווצרותו. אלא שבמרוצת הזמן הסיבה להיווצרות הכלל נשכחה ונשאר רק הכלל.

מקור הבטוי:
האגודל הוא אמת מידה עתיקה, ומכאן מקור השם באנגלית או בשפה אירופאים אחרת "Rule of Thumb", שתורגם בעברית ל"כלל אצבע".

ויקיפדה כותבת על כלל האצבע את הדברים הבאים:
בעבר נהגו לאמוד דברים שונים באמצעות אגודל, ולאחר מכן להשליך ממדידה זו על דברים אחרים - לדוגמה מדידת גודל כף הרגל של ילד ולפיה אמדן גובהו כבוגר, או מדידה של הצוואר על ידי חייטים ואמדן המבנה הנדרש לכותונת על פי מדידה זו.
מדידה על פי האגודל מופיע במשנה ובתלמוד במקומות רבים, ו'אצבע' היא מידה עתיקה כפי שמידת הסנטימטר משמשת כיום. לדוגמה בירושלמי, מסכת מגילה (פרק א הלכה ט דף יב.) בהקשר של כתיבת מגילה והמרחקים הנדרשים בין האותיות והשורות כתוב: "בין תיבה לתיבה: מלוא האות. בין אות לאות: כל שהוא. בין שורה לשורה מלוא גודל" כלומר: בין מלה למלה צריך להיות רווח של אות. בין האותיות צריך להיות רווח כלשהו, ואילו בין שורה לשורה צריך רווח של אגודל.
סיבה נוספת לביטוי המקורי יכולה להיות המנהג להרטיב את האגודל, להזקירו ברוח וכך להעריך את כיוון הרוח.
חוק אצבע מוכר נחקק באנגליה האומר שאסור להכות את האישה עם חפץ העבה מאגודל.


כיום, אנו נוהגים להשתמש בחוקי אצבע מבלי לתהות יותר מדי על מקורן והסיבה להווצרותן.
להלן כמה כללי אצבע הנהוגים בעולם העסקי:

דוגמאות לכללי אצבע:

ניהול:
חוק 20/80- חוק הפראטו
חוק הפארטו (על שם הכלכלן והסוציולוג האיטלקי וילפרדו פארטו,) פארטו מצא במהלך מחקריו על כלכלת איטליה והעולם, כי 20% מאוכלוסית איטליה מחזיקה ב- 80% מהרכוש.
בהמשך התברר כי יחס זה תקף למקרים רבים ומגוונים

חוק הפארטו * הפך לכלל אצבע נפוץ מאוד בעולמות הניהול

• 20% מהלקוחות מניבים 80% מההכנסות
• 20% מהתקלות גוזלים 80% מזמן העבודה
• 20% מכוח האדם עושים 80% מהעבודה

וכן הלאה...

מכירות
ניסיון מצטבר של אנשי מכירות מראה כי ישנו יחס ברור בין כמות הלקוחות שמנסים למכור להם, לבין כמות הלקוחות הקונים בפועל. כמובן שיחס זה מושפע מיכולות המכירה של המוכר, ומתנאים רבים נוספים, אולם ככלל אבצע נהוג להגדיר כי אחוז ההצלחה של מכירות הינו 1/10 (כלומר מכל 10 לקוחות, 1 יקנה בוודאות)

ניהול פרויקטים:
דרישות הלקוח ישתנו ככל שיגדל הפרויקט

ניהול פרויקטים הוא אחד התחומים שנמצאים בסיבית אי וודאות תמידית, ולכן, יתכן שלא נעמוד בתכנון המקורי שלנו. לצורך כך נוצר כלל האצבע האומר שתמיד צריך להוסיף מרווחי ביטחון ללוחות הזמנים ולתקציב בפרויקיטים.
מקורו של הכלל כנראה במחקר של גולדבראט - goldbrat 1987- הדן גם בנושאי השרשרת הקריטית, אנשי גולדבראט אומרים כי מומלץ להוסיף 33% מזמן הנתיב הקריטי כמרווח לפרויקט.

כלל אצבע דומה בתחום ניהול פרויקטים אומר כי העבודה הראשונית שהוזמנה מהווה בין 40%-60% מהעלות הסופית שהפרויקט יעלה ללקוח.
הלקוח ירצה תוספות ושינויים, ייזכר בדברים נוספים שהוא צריך, ולכן צריך תמיד להשאיר מרווח לשינויים ותוספות.

כללים מעולמות המחשוב:
לעולם המערכת שעבדה במעבדה לא תעבוד בפעם הראשונה בשטח.
תמיד להתקין שרתים עם קיבולת גבוה ממה שאתם צריכים

המלצה:
לפעמים, נוטים להתבלבל בין כללי אצבע לחוקים הנקראים בציבור "חוקי מרפי". כללים שלא ברור מה מקורן אך יש להם הוכחות בשטח.

כל כלל אצבע נשען על מקור מסיים, אם מכירים את מקורו, ניתן להבין טוב יותר כיצד להשתמש בכלל.
אולם, בכל מקרה, גם ללא הכרת המקור, כלל אצבע יכול להוסיף או לסייע בתהליך קבלת ההחלטות, אך כמובן שלא מומלץ לקבל החלטות רק על פיו.