הבוס אמר ואנחנו עושים! באמת?

מאת: אילן רני, מנכ"ל רניהול.

כולנו חונכחנו שאם הבוס אומר, אנחנו מצייתים.
לא תמיד, אבל ברוב המקרים זו הנורמה התרבותית.
למרות שאנחנו כבר רואים הבדלים בין הדורות (דור X ודור Y ו- Z) לגבי קבלת המרות שלהם לסמכות.
אבל עדין, אנחנו מצייטים.
האם באמת אין לנו בחירה ואנחנו מחויבים להוראות של המנהל?

במאמר הבא אני מנסה לענות על השאלה הזו:

איך אנחנו מקבלים החלטות בחיים?


הנה שיחה שהתקיימה ביני לבין מנהלת ביניים בהדרכה שקיימתי בארגון לפני שבועיים: (ההדרכה הייתה לפורום מנהלות)

אני (בפניה לכל הכיתה): מה תעשו אם לפתע, ללא התרעה מוקדמת, אתם מקבלים טלפון מסמנכ"ל החברה ואתם מתבקשים להכין לו מידית דו"ח נתונים.

 
 
מנהלת בכיתה: "מה זאת אומרת, מיד עוזבים הכל ועושים את הדו"ח".
(ורוב המנהלות בכיתה מסכימות איתה מיד).

אני (בפניה למנהלת שענתה לשאלה שלי): "האם בכל מצב, תמיד את עוזבת את הכל ועושה את הדו"ח?"

המנהלת: "בטח, איזו שאלה, ברור, זו ההנהלה, מה אתה רוצה שאני אגיד להם, לא? שלא אעשה את הדו"ח? יפטרו אותי. מה קורה לך, אילן השתגעת?!"
ושוב נשמע רחש של הסכמה בכיתה (אולי גם לגבי אפיון המצב הנפשי שלי....)

ואני לא מוותר: 
אני: "האם יש לך איזו שהיא אפשרות לבחור או להחליט מה את עושה במצב כזה, או שאם הסמנכ"ל מבקש משהו, מיד עושים את זה?"

המנהלת- "אילן, כנראה שמזמן כבר לא עבדת בארגון ושכחת מה זה, אם הסמנכ"ל רוצה, אני עומדת דום".

אני: "אוקי, זו באמת התרבות הארגונית שאנחנו מצפים שתהיה, כשההנהלה רוצה, העובדים מבצעים. אבל אני שואל אותך שוב, האם אין לך את הזכות להחליט בעצמך אם לכתוב את הדוח או לא? האם דרישת הסמנכ"ל היא הוראה משמיים"?

המנהלת: "אילן, עזוב אותי, אני עושה את הדוח וזהו".

אני: "טוב, ועכשיו נניח (חלילה וחס) שמתקשרים אלייך מהגן של הבן שלך ומודיעים לך שהוא נפל ושבר את הרגל וצריך לקחת אותו למיון" (טפו, טפו, חמסה חמסה חמסה, מלח מים, מלח מים-אבל שלא תחשבו אני מאמין באמונות טפלות), מה עכשיו את עושה"?

המנהלת- "השתגעת (ושוב היא קובעת את מצבי הנפשי), אני עוזבת הכל וטסה לבן שלי, ושיתפוצץ הסמנכ"ל עם הדו"ח שלו".

אני- "רגע רגע רגע, אז בכל זאת יש לך אפשרות בחירה, את כן יכולה לבחור מתי להכין את הדו"ח ומתי לא? הבנתי ממך מקודם שאין אפשרות לקבל החלטות ובחירות בנושא הזה ואת מיד כותבת את הדו"ח".

המנהלת: "אילן-הבן שלי והבריאות שלו קודמים לרצונות של הסמנכ"ל"
ואז נשמע רחש משונה בכיתה, ושמעתי איך אסימונים (למי שלא זוכר, המטבע עם החור באמצע שהיה לפני עידן הסלולרי) נופלים להם בראש,
(ואולי הרחש בכיתה נוצר כי פתאום הבינו שעוד לא השתגעתי...)

מה אני רוצה להגיד בסיפור הזה:
נורא פשוט:
תמיד! תמיד תמיד תמיד יש לנו את האפשרות לבחור!
כמעט אף פעם אנחנו לא נמצאים בסיטואציות שבהן אין לנו בחירות נוספות
אבל אנחנו כל כך שבויים בפרדיגמות שחונכנו על פיהן, שאנחנו לא עוצרים לחשוב מה מתאים לנו אלא פועלים באוטומט כמו רובוטים.

בכל סיטואציה יש לנו כמה ברירות, לרוב אנחנו מעדיפים לבחור בבחירה עם רמת הסיכונים הנמוכה ביותר לנו, אבל תמיד יש ברירות
כל סיטואציה שתחשבו עליה (בעבודה ובחיים הפרטיים) מכילה לפחות שתי אלטרנטיבות.
רק שאנחנו נוטים לבחור אוטומטית את האלטרנטיבה שהטמיעו לנו בראש מבלי לחשוב מחדש מה מתאים לנו.
 
אנחנו צריכים לקבל החלטה ע"פ שלושה קריטריונים:
  • משמעות
  • אחריות
  • סיפוק
ולמה הכוונה:
משמעות: עד כמה ההחלטה שאנחנו מקבלים משמעותית עבורנו.
יתכן והיא כלל לא משמעותית או חשובה לנו ולכן אין חשיבות מבחינתנו למימוש ההחלטה
בדוגמה שלנו (עם המנהלת) כתיבת הדו"ח לסמנכ"ל אולי משמעותית לסמנכ"ל, אבל לא כל כך למנהלת 
 
אחריות: עד כמה אנחנו אחראים על תוצאות ההחלטה שהחלטנו
מבחינת המנהלת יש לה אחריות כלפי הארגון שבו היא עובדת, וכלפי ההנהלה, ולכן מענה מיידי לדרישות הסמנ"כל היא בחירה אחראית מאוד.
אבל ברגע שהיא צריכה לבחור בין כתיבת הדו"ח לבין טיפול במצבו הבריאותי של בנה (טופ טפו) האחריות לגבי הטיפול בבן גוברת על האחריות כלפי הארגון
 
סיפוק: עד כמה נהיה מסופקים מתוצאות ההחלטה שקיבלנו
האם עצם כתיבת הדו"ח מובילה לסיפוק? או אולי הטיפול בבן מוביל לסיפוק גבוה יותר
 
בכל החלטה אנחנו יכולים לבחור בין כמה אופציות
השאלה היא האם אנחנו עוצרים לחשוב, או שפועלים על פי פרדגימות שחונכנו על פיהן, ולא בודקים מה באמת מתאים לנו.

הבהרה:
אם נשמע כאלו אני מכוון שמעכשיו והלאה תתמרדו ולא תמלאו את בקשות ההנהלה, אז חס ולחלילה! לא זו הכוונה.
הכוונה היא שיש לכם את הזכות (והחובה) לבחור את הבחירות שלכם בעצמכם, עם כל ההשלכות הכרוכות בכך.
אל תגידו "הבוס אמר אז אני חייב"
תכבדו את רצונות הבוס תוך הפעלת שיקול דעת שלכם (רק תזכרו שלפעמים הבוס יודע דברים שאתם לא יודעים, אז אפשר לשאול אותו...).

 
הנה כמה דוגמאות נוספות שבהן תוכלו לחשוב איך לפעול:
  1.  
  2. הבטחתם לבן/בת שלכם שהיום תצאו מוקדם מהעבודה ותבואו לראות את הצגת פורים שהוא משתתף בה בבית הספר, וזאת לאחר שאת שלושת ההצגות הקודמות שלו פספסתם כי הייתם עסוקים בעבודה (והוא זוכר לכם את זה טוב  טוב).
    רגע לפני שאתם מתכונים לצאת הבוס שלכם מבקש מכם להשאר לפגישה מאוד מאוד חשובה עם לקוח, ואתם היחידים שמכירים את הנושא שעליו מתקיימת הפגישה,
    איזו החלטה אתם מקבלים?
    (תזכרו: משמעות, אחריות וסיפוק...)
  3. אתם נוסעים הביתה ויורד גשם זלעפות, פתאום אתם רואים איש זקן עומד עם הרכב שלו בצד הכביש ושיש לו תקר (פאנצ'ר בעברית).
    יש לכם את אותו סוג רכב ואתם יודעים שאתם יכולים לעזור לו ולהחליף לו גלגל במהירות.
    אבל מצד שני, אתם לבושים בבגדים היפים שלכם ולא רוצים לכלכך אותם, ובכלל, יורד גשם, ובטח יש עוד נהגים שיכולים לעזור לו
    מה אתם עושים: ממשיכים לנהוג או עוצרים לעזור?
    אגב- זה מקרה אמיתי שקרה לי לפני חודשיים. (אני בחרתי באופציה ה.........)
  4. אתם בחובות ובאוברדארט , וכבר מקבלים טלפונים מהבנק שזה לא יכול להמשך ככה ושעוד מעט יתחילו להחזיר לכם צ'קים(לא עלינו), הבר מצווה של הילד מתקרבת והוא מאוד מחכה לה.
    אתם מאוד רוצים לערוך לילד בר מצווה מפוארת שעולה הרבה כסף, אבל אין לכם כסף
    מה אתם עושים:
    לקוחים הלווה מהבנק למימון הבר מצווה
    לוקחים הלווה מההורים למימון הבר מצווה
    מדברים עם הילד ומתאמים ציפיות לבר מצווה פחות מפוארת?
    מוצאים פתרון אחר? (ויש פתרון אחר מעולה...תחשבו על זה). 
בכל מצב, תמיד תמיד תמיד, אנחנו צריכים לבחור.
תמיד יש לנו את האפשרות לקבל החלטה משלנו. אבל האם אנחנו מקבלים החלטות שמתאימות לנו? או החלטות שמתאימות לאחרים?
 
תחשבו על זה...
 
ועוד משהו אחרון, אם אתם רוצים להתחיל לסגל לעצמכם דפוס התנהגות של מקבלי החלטות, תקראו את המאמר שכתבתי על ההבדל בין מי שאומר "חייב" למי שאומר "צריך"
כלי נפלא ללמוד איך לקבל החלטות

שתפו את המאמר